הרעיון
״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ ויקרא ו, ו
האש על המזבח לא כבתה אף פעם. ובכל זאת, התורה מצווה שהכוהן יוסיף לה עצים ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״. כך גם האמונה שבלב. היא שם תמיד, אבל צריך להוסיף לה קצת בכל יום.
עוד על ״אמונה״למה דווקא תכלת
חז״ל לימדו שהתכלת דומה לים, הים דומה לרקיע, והרקיע מזכיר את כסא הכבוד מנחות מג, ע״ב. לכן בחרנו בכחול. אדם מסתכל על הצבע ונזכר שיש מי שמסתכל עליו מלמעלה.
איך זה התחיל
״אמונה״ התחילה משאלה פשוטה: איך שומרים על האמונה חזקה גם ביום רגיל? באמצע העבודה, בפקק, ברגע של דאגה, כשאף אחד לא מזכיר לנו.
התשובה שמצאנו היא תזכורות. מילה אחת מהתורה, במקום הנכון וברגע הנכון, יכולה להחזיר אדם הביתה.
כל פסוק אנחנו בוחרים בזהירות ומציינים את המקור שלו. את שם ה׳ אנחנו לא מדפיסים במלואו, וכותבים במקומו ה׳.
לסיפור המלאמן המקורות
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה׳, וְהָיָה ה׳ מִבְטַחוֹ.
כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד.
בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.
אין שום יאוש בעולם כלל.
ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה׳ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד.
